משרד עו"ד תומר קינן

1 במאי 2022 |

דמיינו בעל סחורה, שמעוניין למכור את הסחורה שבבעלותו. הוא יכול לעשות זאת במספר דרכים: אחת מהן היא מכירת הסחורה לחנות מקומית, שתשווק אותה ללקוחות הסופיים. כך, לצורך הדוגמא, יבואן מותג אופניים ימכור מלאי לחנות עצמאית, שתמכור את האופניים ללקוחות הסופיים. המחיר ללקוחות הקצה יגלם כמובן רווח נאה לחנות. 

קונסיגנציה (משגור)

אולם יש גם דרך נוספת לעשות זאת, והיא נקראת "קונסיגנציה" או בעברית "משגור". בשיטה זו, חנות האופניים תקבל מלאי, מבלי לשלם עליו (בינתיים). היא תחזיק את המלאי במחסן, או תציג אותו על המדפים - אך הבעלות באופניים תישאר של היבואן ולא תעבור לחנות. החנות תשלם ליבואן עבור זוג אופניים רק לאחר שהוא נמכר ללקוח הסופי. אם האופניים לא ימכרו החנות תהיה זכאית להחזיר אותם ליבואן, ולא תהיה חייבת בתשלום עבורם. זוהי עסקת קונסיגנציה. ומכאן נובע גם השם השני של העסקה - "עסקת מכר מותנה".

הכדאיות של קונסיגנציה עבור הצדדים

אז למה כדאי לצדדים להיכנס לעסקה כזו? ראשית, עבור החנות מדובר בהסדר מצוין מבחינה כלכלית. החנות לא חייבת לשלם על הסחורה עד שהיא תימכר, ולכן היא לא נושאת בסיכון הכלכלי שכרוך ברכישת המלאי. כתוצאה מכך מצטמצם הנטל על תזרים המזומנים, כלומר מתפנה אצלה כסף לצרכים אחרים. גם עבור היבואן היתרונות ברורים: הוא מחזיק פחות סחורה במחסנים, ולכן עלויות האחסנה שלו מצטמצמות. במקביל, הוא זוכה לחשיפה עבור מוצריו, כיוון שהם ימצאו את מקומם על מדפי החנויות.

ובאמת, הסדר מהסוג הזה נפוץ בעסקים מסוגים שונים. לרוב הוא יתקיים ברשתות שמתנהלות במודל של זכיינות, כאשר הזכיין ישלם על הסחורה רק לאחר מכירתה ללקוח הסופי. דוגמא נוספת היא גלריות לאומנות: הן מציגות יצירות אומנות לקהל הרחב, אך לא רוכשות אותן. היוצר זכאי לתשלום עבור יצירותיו רק לאחר מכירתן. 

המצב החוקי

חשוב להבין שקונסיגנציה היא הסדר מיוחד, החורג מהמקובל. ברירת המחדל על פי החוק היא שהבעלות בנכס עוברת לקונה עם מסירת הנכס לידיו. אולם החוק מאפשר לצדדים לסכם על הסדר אחר, שיחרוג מברירת המחדל: הצדדים רשאים לסכם על מועד אחר להעברת הבעלות, כפי שקורה בהסדר הקונסיגנציה.

החשיפה המשפטית - סוגיית הבעלות בעסקת קונסיגנציה

מכיוון שקונסיגנציה היא הסדר מיוחד ומורכב, ישנם סיכונים ייחודיים שאינם קיימים בעסקת מכר רגילה. הסיכונים הללו נובעים מכך שהבעלות בנכס נשארת אצל המוכר, אך הנכס עצמו מוחזק בפועל אצל הקונה. כך למשל, יבואן האופניים שמספק בקונסיגנציה אופניים יקרים, חשוף לסיכון שיקרה נזק לסחורה בזמן שהיא נמצאת בידי החנות. תרחיש גרוע עוד יותר הוא אובדן מוחלט של הסחורה, כמו במקרה של גניבה. 

תרחיש אימים נוסף הוא מצב שבו החנות (שמחזיקה כאמור בסחורה) תהפוך להיות חדלת פירעון. במצב כזה, היא לא תוכל לשלם את התחייבויותיה הכספיות. הנושים (=בעלי החוב) יפעלו כדי לממש את הנכסים, ובמילים פשוטות - יפעלו כדי שהרכוש של החנות ישמש לצורך תשלום חובותיה. ומיד עולה השאלה: מה יעלה בגורל הסחורה שנמסרה בקונסיגנציה מהיבואן, ועומדת לתצוגה על מדפי החנות? היבואן יטען כמובן שהסחורה נשארה בבעלותו, ולכן אין להתייחס אליה כרכוש של החנות. אך הנושים יעשו הכל כדי לשים ידיהם על אותה סחורה, והתוצאה הזו עלולה להיות קשה עבור היבואן. 

פסיקת בתי המשפט

ביהמ"ש קבע בעבר שבתרחיש של חדלות פירעון, אם יתברר שהסדר הקונסיגנציה הוא פיקטיבי (ונועד לצורך התחמקות מנושים) אפשר יהיה לפסוק שהבעלות בסחורה עברה לחנות כבר בעת המסירה. זאת, גם אם טרם שולמה התמורה עבור הסחורה, וגם אם קביעה כזו תהיה מנוגדת להסכמות הצדדים.

סוף דבר

לסיכום, עסקת קונסיגנציה היא עסקה שיכולה להיות מצוינת עבור שני הצדדים, ולתרום להצלחתם העסקית. עם זאת, חשוב לזכור כי מדובר בהסדר ייחודי ומורכב בהיבט המשפטי, ולכן יש לעגן אותו בהסכם מתאים. זו הדרך להבטיח את זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים, ולהימנע מחילוקי דעות בהמשך.

הערות...

הוראות החוק המוזכרות במאמר זה: חוק המכר תשכ"ח-1968, ובעיקר סעיף 33.

לקריאת מאמרים נוספים באתר - לחץ כאן.

המידע המובא באתר זה, לרבות מאמרים, פרסומים ותכנים אחרים, הוא מידע כללי בלבד. המידע אינו מהווה יעוץ משפטי, ואין להסתמך על האמור באתר. בכל מקרה יש להפעיל שיקול דעת ובמידת הצורך לפנות לקבלת ייעוץ פרטני ואישי.